טיפול בחרדות אצל ילדים בזמן מלחמה

בתקופות מלחמה ומתקפות טרור, בימים בהם תושבי מדינת ישראל מאוימים על ידי טילים וחשופים לקולות הנפץ באזורים הקרובים לקו הגבול, הפחד והמתח גואים. בתקופות אלה, באופן טבעי, הורים וילדים עלולים להרגיש מבולבלים, מפוחדים, עצובים ולעיתים אף להרגיש שהם מאבדים תקווה.
למרות זאת, רוב האנשים, מבוגרים וילדים כאחד, לא יזדקקו לטיפול פסיכולוגי. חוסן רגשי, יחד עם כלים פשוטים להתמודדות, מסייעים לרבים מאיתנו להתמודד עם המציאות המורכבת.

ובכל זאת, ישנם מקרים שבהם חשוב לפנות לעזרה מקצועית. במאמר זה נעשה סדר: מהן תגובות נורמליות למצב, מתי צריך להתייעץ עם מומחה, ואילו כלים יכולים לעזור לילדים להרגיש יותר בשליטה, גם בזמנים בהם הם מרגישים מאוימים ומפוחדים והשגרה משתנה, לעיתים ברגע.

אילו תגובות נחשבות נורמליות בזמן מלחמה?

ילדים ומבוגרים מגיבים בדרכים שונות למצב חירום. הנה כמה תגובות טבעיות לחלוטין:

פחד ודריכות גבוהה  - הגוף נכנס למצב של "הישרדות", הדופק מהיר, לפעמים מרגישים שקשה לנשום, רעידות בגוף, יובש בפה ולחץ בחזה. אלה הן תגובות טבעיות שמטרתן להגן על עצמנו.

קשיי שינה ושינויים בתיאבון  - ילדים ומבוגרים עשויים להתקשות להירדם, להתעורר בלילה או לאבד את התיאבון. אחרים יאכלו יותר מהרגיל, מתוך צורך בנחמה.

שינויים רגשיים והתנהגותיים  - רגישות יתר, בכי או כעס, תגובות קיצוניות או אדישות -  תגובות אלה הן תגובות טבעיות למצב מאיים. חלק מהילדים נצמדים להורים, חוששים להיות לבד ומביעים דאגה לשלומם, ולשלום יקיריהם.

עיסוק במוות ושאלות קיומיות  - "האם אני אמות?", "מה יקרה לך?"  - שאלות כאלה משקפות את הפחדים העמוקים של ילדים ומעידות על צורך בביטחון ובהסבר מותאם.

רגשות אשמה או בושה - מחשבות כמו  "איך אני נהנה בזמן שאחרים סובלים?" או בושה בגלל תגובות לאזעקה כמו בהלה, בכי והרטבה הן תגובות נורמליות. גם תינוקות עשויים לבטא סימנים של מצוקה כמו קשיי שינה, בכי תכוף או היצמדות מוגברת להורים.

כל אלה הן תגובות טבעיות למצב של איום, ולרוב הן חולפות מעצמן לאחר שהאיום הוסר.

איך מחזירים את תחושת השליטה? - כלים פשוטים להורים וילדים

יש לא מעט דברים שאפשר לעשות כדי להחזיר את תחושת הביטחון והשליטה, גם בלי להיעזר בטיפול מקצועי. הנה כמה כלים חשובים שכדאי להכיר:

להסיח את הדעת בצורה חיובית
עודדו את הילדים לעסוק בפעילויות מהנות כמו ציור, משחק, האזנה למוזיקה או צפייה בתוכנית אהובה. למשל, ילדה בת 7 שהתקשתה להירדם ציירה את "המקום הבטוח והרגוע", הוריה עזרו לה לדמיין אותו לפני השינה, וכעבור כמה ימים היא והוריה סיפרו שסיוטי הלילה שהיא חוותה ירדו משמעותית.

לשמור על שגרה יומיומית
חיזרו ככל האפשר להרגלים פשוטים: מקלחת, ארוחת ערב, סיפור לפני השינה. ילד בן 5 שסירב לאכול כשהתחילו האזעקות חזר לאכול כרגיל אחרי שיצרו עבורו "טקס ארוחת ערב" עם מפית אהובה ודובי שישב ליד הצלחת. שגרה מחזירה את התחושה ש"החיים ממשיכים".

להשתמש בהומור וביצירתיות
ילדים רבים מרגישים הקלה כשהם נהנים וצוחקים, אפילו לרגע. משפחה אחת המציאה משחק בשם "אזעקת צחוק" - בכל פעם שיש אזעקה, מנסים לומר את המשפט הכי מצחיק שאפשר כשהם נמצאים בממ"ד. היוזמה ונקיטת פעולה אקטיבית גרמה להם להרגיש הקלה. 

לאפשר הנאה בלי רגשות אשמה
חשוב לספק לילדים רגעי הנאה פשוטה: לצפות בסרט מצויר, לאכול עוגייה טעימה, לשחק משחק מצחיק עם האחים והאחיות. ילד שראה סרטון שבו ילדים מצחיקים אחד את השני בזמן האזעקה אמר לאמו: "מותר לי לשמוח גם אם זה לא שמח בחוץ, נכון?" אמו השיבה לו בחיוב , וכך נתנה לו לגיטימציה רגשית לפעול ולהנות.

להרגיע באמצעות הבעת חום ונשימות
אפשר לחבק, לשבת יחד ולנשום באיטיות. לפעמים זה מה שילדים צריכים - לא פתרון, אלא נוכחות רגועה. אימא אחת  סיפרה לנו שילדתה נרגעת רק כשהיא מחזיקה אותה ולוחשת: "אני איתך, אני רגועה, ואת גם יכולה להירגע".

לדבר על רגשות, בזהירות
עודדו את הילדים לשתף ולדבר על מה שהם מרגישים וחושבים. אם הם חוו חוויה קשה ממקור ראשון - כמו פציעה, מוות או הרס של רכוש - אל תמהרו  לשוחח על זה. תנו לגוף ולנפש זמן. מנגנוני ההדחקה הטבעיים מגנים עליהם.

לספר על התגברות
הזכירו לילדים הצלחות מהעבר: איך התגברו על פחד מחושך או למדו לרכוב על אופניים. זה מעודד את תחושת המסוגלות.

לתת תחושת אחריות
אפשרו לילדים לעזור - בין אם בבית, בארגון קניות, או בטיפול באחים הקטנים, לקיחת תפקיד מחזקת את תחושת המסוגלות העצמית.

לדבר בגובה העיניים - למה זה חשוב?
גם אם נדמה לנו שילדים "לא מבינים מה קורה", האמת היא שהם קולטים הכול - דרך טון הדיבור, המבטים, השקט, או שיחות עם ילדים ומבוגרים אחרים. משום כך חשוב לא להשאיר אותם לבד עם הדמיון, אלא להסביר, בגובה העיניים, בהתאם לגיל.

המסר המרכזי הוא לא להסתיר ולא להעמיס, אלא ליצור איזון בין אמת, ביטחון ותקווה. חשוב גם לאפשר לילדים לשאול שאלות ולתת מקום לרגשות שלהם, בלי למהר לסגור את השיחה.

להמעיט חשיפה לחדשות – גם עבור הילדים וגם עבורכם
החדשות לא נועדו להרגיע, הן משקפות את המציאות הקשה, לפעמים בצורה דרמטית, ומציגות חזרות על תמונות קשות ופרשנויות מדאיגות. גם אם הילד לא צופה בחדשות, הוא כלול לשמוע אותן כשהוא נמצא בחדרו וכן לקלוט את התגובות המודאגות של המבוגרים.

משפחות רבות קובעות כלל פשוט: שעה אחת ביום לבדוק מה קורה בחדשות - ורק כשהילדים ישנים. כך הילדים מקבלים מסר ברור: העולם עדיין בטוח מספיק בשביל לא לדבר על חדשות מפחידות כל הזמן. כשאתם שומרים על איזון וכן, קצת מדחיקים, אתם מעבירים  תחושת יציבות גם לילדים.

איך "משפטי אומץ" משפיעים על החשיבה והתחושה?

משפטים חיוביים שנאמרים בקול רם ובלב אינם "מנטרות ריקות". הם עוזרים משום שהם מחליפים את המחשבות השליליות במחשבות מחזקות. שיטה זו לקוחה מהטיפול הקוגניטיבי התנהגותי - CBT: שינוי דפוסי חשיבה שליליים כדי לשנות את ההרגשה וההתנהגות.

כשילד אומר לעצמו: "אני לא אצליח לעבור את זה", מערכת הסכנה הפנימית שלו מופעלת וגורמת לחרדה ותחושת חוסר שליטה. אבל אם הוא אומר: "אני חזק", או "אני סומך על המשפחה שלי", הוא מצליח להרגיש חסון יותר ולהתמודד בצורה אקטיבית עם המצב.

אפשר לבחור יחד עם הילדים את המשפטים, לכתוב אותם ולהקליט אותם ולהאזין להם מדי ערב, הנה כמה דוגמאות:

• אני אצליח להתגבר על הפחד.
  
  
• יש לי כוח, אני חזק/ה.
  
  
• אני אמיץ/אמיצה.
  
  
• אני יכול/ה לסמוך על המשפחה שלי.
  
  

יש ילדים שיאהבו להקליט את עצמם אומרים את המשפטים האלה ולשמוע אותם לפני השינה. אחרים יעדיפו לכתוב אותם על פתקים ולתלות על המקרר. ככל שמשתמשים בהם יותר כך הם נטמעים והופכים לחלק מהחשיבה האוטומטית  של הילד.

מתי כדאי לפנות לעזרה מקצועית?

אם ילדים או הורים חווים תגובות רגשיות קשות שמתמשכות לאורך זמן, כמו פלאשבקים, הסתגרות, חרדה מוגברת או פגיעה בתפקוד היומיומי, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי. תכניות הטיפול של "אתם איתי" מציעות מענה מומחים, אישי ומידי עבור ילדים והוריהם שמתמודדים עם תגובות פוסטטראומטיות, אתם מוזמנים ליצור עמנו קשר. 

רוצים לתרגל יחד?

הנה סרטון קצר עם טכניקות להרגעה:
https://www.facebook.com/61577172005916/videos/1000907838603428